גיאוגרפיה

בדף זה יוצגו שיעורים בנושא ארץ ישראל והמזרח התיכון .החומר הוא לבגרות בגיאוגרפיה כפי שנכתב על ידי תורג'מן משה.

מבוא

א"י ממוקמת בין אזור מדברי הנמצא מדרום וממזרח לבין אזור ממוזג בצפון.

למעשה א"י היא הקצה הדרומי של אזור עשיר במים , שנקרא הסהר הפורה, שבו הוקמו אימפריות גדולות.

הסהר הפורה= אזור במזרח התיכון שבו אקלים נוח ונהרות גדולים. האזור מתפרס בצורת קשת (ירח) לאורך צפון ישראל , לבנון, צפון מזרח סוריה וצפון מזרח עיראק. מפה ע"מ 21-22 בספר ג"ג של א"י.

אימפריות מאירופה ,כמו היוונים והרומאים ,שאפו להגיע לאזור הסהר הפורה על מנת ליהנות מתבואת האזור. שער הכניסה לאזור היה אזור א"י , שכן ארצנו ממוקמת סמוך לים התיכון , שאל חופיו ירדו הכובשים. ולכן בארץ ישראל הקטנה יש עדויות לתרבויות רבות.

הגורמים האקלימיים באזורינו, גורמים למחסור חריף במים . עובדה זו גרמה לכך שהאנשים שחיו באזור היו חייבים לפתח טכנולוגיה ותרבות שתדחוק את המדבר ותאפשר חיים סבירים .כך נולדו באזורנו מעצמות כגון הפרעונים במצריים , האשורים והבבלים שפעלו באזור.

חלוקת הארץ לחבלים

למרות שארצנו קטנה מאוד, עדין נהוג לחלק את הארץ למספר אזורים ע"פ מדדים שונים.

שם החבל מדד	נגב	אזור הבקע	משור החוף	יהודה ושומרון	גליל עליון ותחתון	רמת הגולן
אקלים
צומח
מבנה פיזי
הבט אנושי

על מנת להבין כיצד נוצרו תוואי הנוף בארץ ישראל עלינו להכיר מספר מושגים גיאולוגים. גיאולוגיה= חקר תהליכים המשנים את פני כדור הארץ.

תהליך התרוממות- אזור מוצק כמו קרום כדור הארץ, נתון להשפעות לחץ: כאשר מתרחש לחץ מלמטה או מהצדדים , הקרום מתרומם.

אזור מוצק הנתון להשפעות לחצים באזורינו הוא "המאסיב הערבו נובי"- אזור הררי הבנוי מסלעי גרניט, נמצא משני עבריו של ים סוף ומתחברים באזור אילת.

לחץ גורם לעליית המאסיב הערבו נובי החוצה מעל קרום כדור הארץ.

תהליך קימוט- כאשר מתרחשים לחצים על סלעי משקע מתקבלת צורה של קימוט. הקימוט נוצר בשני צורות מוגדרות: קער (גרבן)- קימוט בצורת קערה

דוגמא לקמר הוא הר תבור ודוגמא לקער הם העמקים בגליל העליון.

א"י נמצאת בשולי אזור לחץ היוצר את הקימוט האלפידי. קימוט זה אחראי על היווצרות שרשרות הרים גדולות כגון הרי האלפים, הרי הזגרוס והטאורוס בטורקיה וכו'.

א"י נמצאת כאמור בשולי הקימוט האלפידי הדבר בא לידי ביטוי כך שככל שנצפין נוף הארץ יהיה יותר הררי, כשהשיא הוא הר מרון והחרמון.

תהליך שבירה- באזורים מסוימים בהם הלחץ הייה גדול מידי יחסית לגמישות הסלעים, חלו סדקים , שבירה והעתקה. כלומר שכבות הסלעים שינו את מיקומן.

צורת שבר ברור בארץ הוא "השבר הסורי אפריקאי"- שבר שנוצר כתוצאה מתנועה של יבשות ובמקרה זה מדובר בתנועה מהירה יותר של הלוח הערבי (אזור ירדן) יחסית ללוח אפריקה, עליו ממוקמת מדינת ישראל.

השבר שנוצר מפריד בין ישראל לירדן במה שמכונה השבר הסורי אפריקאי, המתחיל בסוריה ומסתיים באפריקה.

סוגי סלעים- נהוג לחלק את סוגי הסלעים על פי הרכבם ומוצאם.

סלעי יסוד- סלעים שמקורם מהמגמה הרותחת הנמצאת מתחת לקרום כדור הארץ. אנו מחלקים את סלעי היסוד לשני סוגים :

1.סלעי תהום: מאגמה המתקררת בתוך קרום כדור הארץ יוצרת סלעים המתגלים מעל לקרום כדור הארץ בעקבות לחץ המרים אותם למעלה. לדוגמא סלעי הגרניט שיצאו בעקבות התרוממות המאסיב הערבו נובי באזורינו.

2. סלעי פרץ: אותה מגמה המתקררת בתוך כדור הארץ ויוצרת את הגרניט, פורצת לעיתים מעל קרום כדור הארץ בצורת לבה רותחת. לבה זו המתקררת במהירות הופכת לבזלת, כפי שמוכרת בארצינו באזור הגליל ורמת הגולן.

סלעי משקע- סלעי משקע נוצרים בדרכים שונות ביבשה ובים.

1. סלעי משקע יבשתיים- כגון "אבן חול " באזור תמנע , נוצרים בעקבות הצטברות חול במשך מיליוני שנים. החול הופך לאבן ע"י חדירת חומרים המחלחלים באמצעות מים ומשמשים כדבק.

2. סלעי משקע ימיים- כתוצאה מריבוד של סחף וחומר אורגני (שאריות בע"ח וצמחים) בקרקעיות אגמים וימות נוצרים סלעים חדשים המתגלים לאחר מיליוני שנים, עם נסיגת המים.

סלעים מסוג זה הם "סלעי ג יר" . כאשר נתבונן על סלעים אילו בשטח נראה

סוגי סלעים- נהוג לחלק את סוגי הסלעים על פי הרכבם ומוצאם.

סלעי יסוד- סלעים שמקורם מהמגמה הרותחת הנמצאת מתחת לקרום כדור הארץ. אנו מחלקים את סלעי היסוד לשני סוגים :

סלעי משקע- סלעי משקע נוצרים בדרכים שונות ביבשה ובים.

סלעים מסוג זה הם "סלעי ג יר" . כאשר נתבונן על סלעים אילו בשטח נראה

הרי הגרניט (צבע לבן, אדום ושחור) מאופיינים בצורת נוף הררי מחודד שהוא תוצר של בליית החומר

את ארץ ישראל ניתן לחלק לשני מאפייני נוף. הנוף המדברי והנוף הים תיכוני.

נוף מדברי

כפי שניתן לראות בע"מ 38 האזור המדברי בארצנו משתרע על אזור הנגב, חלק מאזור יהודה (מדבר יהודה) ו באזור הערבה והבקעה .

להלן התייחסות גאולוגית (היווצרות הנוף) לחלקים השונים של הנגב.

1. הנגב הדרומי- הנגב הדרומי כולל את אזור אילת , תמנע ומשורי פארן.

א. הרי אילת בנויים כאמור מסלעי גרניט שעלו כחלק מהמאסיב הערבו נובי וכמו כן מהרי גיר, שנכחו בטרם עליית המאסיב.

הרי הגיר צבעם לבן וצורתם רמתית בעלת שיפוע אחיד, כתוצאה מלחצים ששינו את צורתם

ב. בקעת עובדה ומשורי פארן- הם אזורים המונמכים ביחס לסביבתם. אזור שקע (גרבן) רחב מאוד שבו שטחים מישוריים.

האזור כולו מכוסה "חמאדות", שהן צרורות אבנים המפוזרות במדבר.

2.ערבה- אזור המוקף העתקים רצופים משני צדדיו. הערבה היא חלק מהשבר הסורי אפריקאי.

גבולות הערבה- מפרץ אילת בדרום, ים המלח בצפון, הרי הנגב במערב והרי אדום במזרח.

ערבה דרומית: מאילת ועד באר מנוחה. מאופיינת במסלע אבן חול וחולות. באזור זה נוצרו מניפות סחף (ע"מ 52) בשל הזדקרות הרי אדום.

ערבה צפונית- מחצבה ועד ים דרום ים המלח. אזור זה בנוי מחוואר הלשון שהוא שריד לאגם ענק שהתחיל בכנרת והסתיים באזור חצבה, וזאת הודות לתקופה בה האקלים בארץ הייה גשום במיוחד.

הר סדום- הר הבנוי מסלעים שונים כולל קירטון, חול צבעוני, גבס ומלח. גוש הריעם זה נמצא בתחום מדבר יהודה אך הוא מופרד ממנו פיזית ולכן נכלל בתחום הערבה. ההר בנוי מגוש מלח עצום , החודר מספר קלומטרים מתחת לאדמה. היות ומים ממיסים מלח, נוצרות מערות עמוקות בהר. ע"מ 49-45.

3.הנגב התיכון- אזור זה מתפרס על פני שטח גדול שגבולותיו הם:נחל פארן בדרום ונחל צין בצפון. רוב השטח הוא הררי ושמו קמר הר רמון.

שרשרת הרים זו נמתחת מכיוון דרום מערב לצפון מזרח, והם נוצרו מלחצים שנבלמו במאסיב הערבו נובי, בתהליך המכונה כאמור קימוט.

הנגב התיכון כולל את האזורים הבאים: רמת עובדת, הר רמון ומכתש רמון, הר עריף, הר לוץ, הר שגיא, הר כרכום, והר כיפה.

כתוצאה מתהליכים גיאולוגים ותהליכי בלייה נחשף מכתש רמון החושף סלעים מתקופות עתיקות ביותר על פני כדור הארץ וכן חושף מחצבים רווחיים מבחינה כלכלית, כגון גבס

. נגב צפוני- מבחינה פיזית משתרע הנגב הצפוני מנחל צין בדרום ועד עמק באר שבע ועמק ערד בצפון.

מבחינה פיזית בנוי אזור זה מחמישה קמרים שכיוונם מדרום מערב לצפון מזרח : קמר חצירה שבתוכו המכתש הקטן, קמר חתירה שבתוכו מכתש גדול, קמר חלוקים, קמר בוקר וקמר שיבטה.

בין שרשרת קמרים אילו לבין קמר הר חברון נמצא קער גדול(עמק) המכונה עמק באר שבע ועמק ערד.

ב. עמקי באר שבע- עמק הפתוח לכיוון מערב, משאר הכיוונים הוא נסגר ע"י הר חברון בצפון, רכסי הנגב בדרום והרי מדבר יהודה במזרח.

ג. הדום הרי הנגב הצפוניים- אזור הנמצא בין הרי הנגב הצפוניים לבין ים תיכון. אזור זה מכוסה רובו ככולו בחולות , כגון חולות שונרה וחולת חלוצה.

אזור יהודה בנוי משני קמרים גדולים (הרים). החלק המזרחי של הרים אילו , יורד לכיוון ים המלח והוא מכונה "מדבר יהודה"(ע"מ 45). הירידה לכיוון ים המלח נעשית במדורג, ובאזור ישנם סידרה של הורסטים בצורת הר שולחן כגון מצדה. (ע"מ260).

מבחינה גאולוגית האזור בנוי מסלעי גיר האוצרות בתוכן גז ונפט.

נוף מדבר יהודה: נוף מדברי צחיח וסלעי , רצוף משטחי חמאדות (צרורות אבנים) . המסלע הבונה את מדבר יהודה הוא קרטון , אבן רכה היוצרת נוף מעוגל ומתון. בנוסף נמצא סוגי נוף שונים כגון נוף מדרגות , וקניונים.

ים המלח: השקע העמוק ביותר בעולם , המוגבל העתקים משני עבריו. קירותיו התלולים של השקע יוצרים מצוק המכונה " מצוק העתקים". היות וים המלח הוא אגם טרמינלי (סופני) בו מתאדים המים, נוצרות שכבות של מינרלים ומלחים השוקעים לקרקעית האגם. מינרלים אילו כגון אשלגן, ברום , מגנזיום, מנוצלים כאוצרות טבע מהחשובים בארץ.

האזור הרחב ביותר של מישור החוף בארץ , מגיע לכ35 קילומטר רוחב ובנוי ברובו מאדמות לס. אזור זה איננו מישורי ברובו ולמעשה הוא בנוי ממספר רצועות אורך.

רצועה ראשונה היא רצועת החוליות הצמודות לחוף הים.

רצועה שנייה היא רצועת ה"מרזבה" משום שבאזור זה נקווים מים רבים, דבר המאפשר מיקום ישובים.

רצועה שלישית מקבילה למרזבה וממשיכה עד מרגלות הרי הנגב הצפוניים. רצועה זו בנויה כגבעות מבותרות מאדמת לס וזאת בשל האקלים המדברי בתוספת גשמים הפוקדים את האזור.

נוף הארץ בצפון שונה מבחינה גיאולוגית מהדרום.

. ככל שנצפין ישנם יותר קערים, קמרים והעתקים מכיוון שאנו מתקרבים יותר לקימוט האלפידי.

II. בחלקי הארץ הצפוניים (גליל וגולן) נמצא שפכי בזלת רבים היוצרים נוף רמתי.

הגשם המחלחל לתוך הגיר יוצר צורות נוף שונות כגון: טרשים, צוקים ומערות נטיפים, בתהליך המכונה "קארסט".

להלן סקירה גיאולוגית של אזורי הארץ הנמצאים בחבל הים תיכוני.

שדרת ההר: בנויה מקמר גדול המתחיל מחברון לכיוון ירושלים, רמאללה ועד לעמק בית שאן. קמר ענק זה חצוי באזור ירושלים ולכן החלק הדרומי מכונה קמר חברון ואילו החלק הצפוני מכונה קמר רמאללה.

בהשפעת תהליכי בלייה של גשם על סלעי גיר , נוצרות קרקעות אדומות , המכונות "טרה רוסה" .

(תהליך בלייה הוא תהליך שחיקה של סלע באמצעות מים, רוח וטמפרטורה).

נופי הרי יהודה: גוש הררי שמצידו המזרחי נמצא אזור מדברי ומצידו המערבי נמצאת השפלה.

הרי ירושלים- החולייה הנמוכה ביותר בקמר, ולכן דרך אזור זה נסלל מעבר החוצה את ההר.

הרי בית אל- החלק הצפוני של הקמר. הרי בית אל 1016 מטר

השפלה- השתפלות הרי יהודה לכיוון מערב יוצרים אזור נמוך , אך עדיין גבוה ממישור החוף. גובה הרי השפלה נע בין

קער הר שכם וגלבוע קמר הרי אום אל פחם ,קמר הכרמל וקער רמת מנשה

בצידו המערבי בים תיכון, בצידו הצפוני עמק יזרעאל ובצידו הדרום מזרחי ירידה לרמת מנשה.

רוב הכרמל בנוי ממסלע גיר וקירטון, אולם ניתן למצוא בזלת וטוף וולקני.

רמת מנשה- קער נמוך הבנוי ממסלע קרטוני ולכן נוצר בו נוף טבעי מעוגל.

הרי אום אל פחם- קמר שבדומה לכרמל , מוגבל אף הוא. בצפון ובמזרח גובל עם עמק יזרעאל ומדרום בעמק דותן.

הרי שכם וגלבוע- אזור הקערים הגבוהים ביותר בארץ.למרות שנופו הררי , אזור זה הוא למעשה קער המגיע לגובה 940 מטר בהר עיבל.

בתוכו קיימות בקעות פנימיות המשמשות לחקלאות.

בשונה מהרי יהודה אין הרי שומרון גוש הרים אחד, אלא מספר הרים המופרדים ע"י עמקים ארוכים. גובה ההרים משתנה מ550 בכרמל לשיא של 940 בהר עיבל.

הרי השומרון משתפלים באטיות כלפי מישור החוף של השרון ללא אזור ביניים בדומה לשפלה. לעומת זאת הירידה לכיוון מזרח(שקע הירדן) תלולה מאוד.

ארבע מאפיינים לגליל המבדילים אותו משאר חלקי הארץ האחרים:

I. נופי הגליל נוצרו עקב העתקים שיצרו קמרים , קערים וגושים נטויים., בשילוב עם אקלים ים תיכוני נוצרו מעיינות באזור.

II. עוביים של סלעי משקע ימיים בגליל הוא רב יותר מאשר אזור הנגב וזאת משום קרבתו של הגליל למרכזי הצפה ימיים (בעבר).

III. שילוב מסלע גירני ואקלים ים תיכוני , גורם להמסת הגיר(קארסט), תופעה היוצרת טרשונים, בלועים, מחילות , מערות ומערות נטיפים.

אזורי הגליל השונים יפורטו להלן: עמק יזרעאל ועמק בית שאן, אזור כנרות, גליל תחתון וגליל עליון.

אזור הגליל מחולק לאזורי המשנה הבאים: עמק יזרעאל ועמק בית שאן, שקע הירדן, גליל עליון וגליל תחתון.

עמק יזרעאל ועמק בית שאן: עמקים עשירים באדמות סחף המנוצלים לחקלאות, הממוקמים בין השומרון לגליל. עמק זה חוצה את הארץ מכיוון מזרח למערב והוא מוגבל בדרום -ע"י הכרמל, גלבוע וגבעות שפרעם. ובמזרח והצפון- מוגבל ע"י רמות הגליל התחתון.

עמק בית שאן נכנס לתחום השבר הסורי אפריקאי ובו שלושה מפלסים: גאון הירדן שבו זורם הירדן, ככר הירדן ומרגלות הגלבוע.

אזור כנרות- מאזור בית שאן במזרח ועד אזור עין גב שעל הכנרת , ישנה בקעה אליה מתנקזים מי נהר הירמוך והירדן. באזור זה נקווה אגם הכינרת שמערבו הרי הגליל התחתון וממזרחו רמת הגולן.

עמק החולה- מצפון לכינרת ירד שפך בזלת מרמת הגולן לתוך השבר הסורי אפריקאי. שפך זה יצר את רמת כורזים המפרידה בין הכינרת לעמק החולה. נהר הירדן פרץ מעבר דרך רמה זו , אזור המכונה "הירדן ההררי".

בלימת מי הירדן באזור הצפוני של רמת כורזים יצרה היקוות של מים בעמק החולה וכך נוצרה ביצה המכונה ביצת החולה.

עמק החולה מוגבל ממזרח ברמת הגולן וממערב ברמת נפתלי. כיום נותר שריד קטן לביצה הגדולה, משום שאזור זה יובש מתוך כוונה לפנות את הביצה ובמקומה לבסס חקלאות.

גליל תחתון- נוף הגליל התחתון מלא בעמקים ורכסים מקבילים.

העמק הדרומי הוא עמק יזרעאל שבליבו ישנם שני הרים , הר תבור וגבעת המורה.

רכס הבא הוא שרשרת הרי נצרת וגבעות אלונים שפרעם.

לאחר מכן בקעת תורען, הר תורען ,בקעת נטופה ,רכס יודפת, בקעת סכנין, הר כמון ובקעת בית הכרם. (ראה דף מצורף).

גליל עליון- בנוי משלושה גושים שהגוש המרכזי הוא הגבוה ביותר.

גליל עליון תיכון- הוא הורסט המגיע ל1208 מטר בצורת הר מירון הבנוי מסלעי גיר. הגוש יורד לכיוון צפון ומסתיים בנהר הליטני בלבנון .

גליל עליון מערבי- בנוי משלוחות היורדות מהר מירון לכיוון מערב, עד למישור החוף הצפוני. באזור זה נוצרות קרקעות וניתן לקיים חקלאות.

גליל עליון מזרחי- אזור הרי צפת והרי כנען, השלוחות המזרחיות של הגליל התיכון המסתיימות בהרי נפתלי הצופים על עמק החולה

מישור החוף הוא אזור שצבר במשך תקופה ארוכה סחף של נחלים שירדו משדרת ההר המרכזית לכיוון ים תיכון וחול שהגיע מהים לחוף. לכן השכבות באזור בנויות מחול, חול אדום ורכסי כורכר סמוך לים.

משור חוף יהודה:הקטע הרחב ביותר של מישור החוף בארץ, ההולך ונהייה צר יותר כלפי צפון. אזור זה מתחיל ממישור החוף של הנגב ועד נחל ירקון. רצועה זו מאופיינת ברצועות חול עליהם נבנו אשדוד ראשל"צ , חולון ות"א. למעט דיונות חול ישנן גם רכסי כורכר ואזורים מישוריים פוריים מאוד שנוצרו מסחף שהובא ע"י נחל איילון וסורק

השרון- מתחיל בנחל ירקון ומסתיים בנחל תנינים.

רצועה זו בנויה משלושה רכסי כורכר מקבילים זה לזה מדרום לצפון.

רצועה מזרחית נמצאת בין הרי שומרון לגבעות החול האדומים, רצועת אדמה פורייה ועשירה ממים שמגיעים מנחלי השומרון היורדים לשרון.(רצועת המרזבה).

רצועה אמצעית – גבעות חול אדומים עליהם הוקמו פרדסים וישובים כגון כפ"ס.

רצועה מערבית- בנויה משלושה רכסי כורכר מקבילים מדרום לצפון,

בניהם עוברים כביש מהיר מת"א- לחיפה , רכבת ת"א -חיפה והכביש הישן מת"א -לחיפה.

חופי חולות- רצועת חול המתמשכת מצפון סיני ועד יפו . מקור החול באזור זה הוא פרי הסחף של הנילוס הנשפך לחופי ים תיכון ומגיע לאזורינו באמצעות זרמים מחוף מצריים לכיוון א"י.

חופי כורכר- דיונות חול בחוף הים , נתקשו ע"י המסת גיר הנמצא בחול. גשמים מרובים היורדים על הדיונה ממיסים את הגיר המחלחל לתוך הדיונה, והוא גורם להתקשות הדיונה והפיכתה לסלע.

רכסי הכורכר הנמצאים סמוך לים עברו תהליכי בלייה ע"י הים , תהליך זה המכונה "גידוד" יצר רצועת כורכר שטוחה המובילה לרכס.

שיעור 6 אקלים

כאשר בוחנים את גורמי השפעה על האקלים בארץ (טמפרטורה, משקעים, לחות, רוחות) , אנו מבחינים בגורמים חיצוניים וגורמים פנימיים.

גורמים חיצוניים: מערכת רוחות עולמית גורמת לחדירת גושי אוויר אל ארצנו והיא קובעת את האקלים בצורה כללית בלבד. כלומר בחורף חודרים גושי אוויר (עננים) מכיוון איסלנד דרך הים התיכון לכיוון צפון א"י ,ואילו בקיץ נוצרת רוח צפון מערבית המונעת כניסת גושי אוויר מאזורי המונסון לאזורינו. ע"מ 26 אטלס ישראל.

גורמים פנימיים: הנתונים הטבעיים של א"י משפיעים אף הם על אקלים הארץ , הדבר בא לידי ביטוי בנתונים הבאים:

1. לים יש השפעה ממתנת על טמפרטורות, ולכן ככל שמתרחקים מהים הטמפ' הופכת יותר קיצונית. יותר קר בחורף ויותר חם בקיץ באזורים המרוחקים מהים.

2. ככל שעולים בגובה הטמפ' יורדת ולכן קר יותר באזורים גבוהים.

שילוב הגורמים הפנימיים והחיצוניים משפיעים על טמפרטורה ומשקעים(גשם).

טמפרטורה- המקומות הקרים והחמים ביותר יהיו מרוחקים מהים, לדוגמא בבקעת הירדן נמדד שיא של 54 מעלות בקיץ ואילו בגליל -13 מעלות בחורף.

משקעים- הגורמים המשפיעים על תפזורת הגשמים בארץ הם:

1. כמות המשקעים הולכת ופוחתת מכיוון ים תיכון לפנים הארץ.

2. כמות המשקעים גדלה ככל שפונים מהדרום לצפון.

4. אזורי מדרונות הפונים לרוח מקבלים הרבה גשם (מערב) ואילו המדרונות המזרחיים נמצאים בצל גשם.

תופעת צל גשם- הצד של ההר הפוגש את העננים זוכה לכמות גשם גדולה יחסית לצד השני של ההר המקבל את העננים "רזים" יותר.

עונת הגשמים העקרית בארץ היא החורף (בשונה מאירופה לדוגמא), בעונה זו יורדים רוב 70% מהמשקעים -בין דצמבר לפברואר.

בתקופת החורף נעים ימי הגשם מ15 יום בעמק הירדן ל80 יום בהר מירון.

מדידת כמויות הגשמים במשך שנה שלמה מלמדת כי הארץ מחולקת לרצועות בהם כמות המשקעים הממוצעת זהה . לדוגמא באזור מישור החוף יורדים בין 400-600 מ"מ גשם בשנה. ע"מ 28 באטלס ישראל.

הדבר זהה גם בטמפרטורות ממוצעות. ראו ע"מ 106בספר.

מאפיין נוסף למשקעים בא"י הוא חלוקת עונות השנה לעונה יבשה ועונה גשומה.

רוח קדים (חמסין)- רוח דרומית הנושבת מהסהרה לכיווננו. בקיץ רוח זו מביאה חום רב העולה על הטמפ' הרגילה בארצנו, ואילו בחורף רוח זו מביאה טמפרטורה קרה ויבשה.

שרב- מצב בו אוויר חם ויבש יורד משכבות גבוהות של האטמוספירה לשכבות הנמוכות. במצב זה יורדת גם הלחות והטמפרטורות חמות ויבשות.

קרה- בתקופת החורף מתבטא רוח הקדים בימים בהירים ולא מעוננים. כתוצאה מאי שמירת החום ע"י העננים (אפקט חממה), מצטברות שכבות אוויר קרות מאוד היוצרות קרה.

הקרה היא למעשה תופעה של ירידת הטמפרטורות מתחת לממוצע, דבר היכול לפגוע בצמחייה וחקלאות.

שלג וברד- חלק מהמשקעים של א"י יורדים בצורת קרח. השלג יורד באזורים גבוהים והרריים , בעיקר בתקופת פברואר.יורד בעיקר בצפון אך נראה גם בערבה הדרומית ובאזורים הגבוהים של הנגב. לסיכום כאשר נתבונן במפת משקעים של המזה"ת( ע"מ 29 אטלס ישאל) נבחין כי א"י נמצאת על הגבול שהין האזור המדברי לבין האזור הפורה. מיקום זה גרם לכך שבאזורינו נפגשו ונאבקו תרבויות המדבר עם התרבויות החקלאיות כגון הבדווים ,הנבטים ובני ישראל שבאו מהמדבר בזמנו ונאבקו במקומיים שישבו באזור מלפנים.

על פני השטח ניתן לראות את זרימת המים בנחלים . כיוון הזרימה תלוי בכיוון המדרון, כלומר אם מדרון ההר פונה מערבה זרימת נחל תהייה מערבה. על בסיס עקרון זה הוגדר אזור "קו פרשת מים ארצית". קו דמיוני זה חוצה את הארץ על קו פסגות ההרים ומחלק את הארץ לנחלים הזורמים מערבה או מזרחה .

1. מי תהום- המפלס אליו מגיעים המים במעמקי האדמה נקרא מפלס מי תהום.

על מנת שתיווצר שכבת מי תהום אנו זקוקים לשכבת "אקוויפר" דרכה יחלחלו וישמרו המים כגון חול או מסלע גירני, ולשכבת "אקוויקלוד" בה המים יעצרו כגון חוואר (שכבה עוצרת ושכבה אוצרת)

גובהו של מפלס מי התהום ואיכות המים מושפע מהנתונים הבאים:

א. ירידת גשמים באזור האקוויפר או באזור המתנקז לאקוויפר.

ב. כמות השאיבה וניצול המים- במידה ושואבים כמויות גדולות של מים , ישנה חדירה של מי ים אל תוך אזור מי התהום וכך הם מאבדים את מתיקותם.

ג. טיבם של מי התהום מושפע גם מהשכבות בהם המים כלואים, במידה ושכבות אילו מכילים מינרלים, המים סופחים חלק מהם.

ד . מי התהום מתמלאים גם ממים היורדים באזורים הרריים ויורדים לאקוויפר מתחת לפני השטח , דרך שכבות המסלע.

לדוגמא מים היורדים באזור ירושלים מתנקזים במי תהום של מישור החוף או שיוצאים באזור ים המלח.

למעט נהר הירדן הניזון מהפשרות שלגים ומעיינות, כל נחלי האיתן בארץ הם זרימת מעיינות למרחק קצר יחסית. (ירקון, תנינים).

הירדן- בנוי משלושה יובלים: שניר , חרמון ודן , בנוסף מתחברים עוד נחלים היורדים מהגולן וביחד הם מתנקזים לכנרת.

ביציאה מאגם הכינרת לעבר ים המלח, מתחבר הירדן לנהר הירמוך ויחד הם משמשים לחקלאות בירדן וישראל.

ימת הכינרת- משמשת כמאגר המים הראשי של המדינה, ממנה נשאבים מים למוביל הארצי, שמספק אותם עד הנגב.

השאיבה מהכינרת מתבצעת עד גבול מסויים, מה שמכונה הקו האדום. הסיבה לכך נעוצה במעיינות של מים מלוחים הנמצאים מתחת לכינרת, אם שואבים יותר מידי מים מהכינרת המעיינות יפרצו וימליחו את הכינרת.

מעיינות- המעיינות הנפוצים בארץ מכונים "מעיינות העתק", כלומר מעיינות הפורצים בשל שבר גאולוגי שחשף שכבות אטומות ,מוליכות מים, אל פני השטח.

לדוגמא מעיינות הסחנה שלמרגלות הגלבוע ומעיינות עין פשחה ועין גדי בים המלח.

מעיין שכבה- סוג נוסף של מעיינות המתגלים מעל פני השטח ללא העתק. כלומר המים יוצאים מהשכבות המוליכות אותם אל פני השטח. לדוגמא מעיינות הירקון היוצאים בראש העין ומעיינות נחל תנינים.

3. אגירת מי שיטפונות- נחלים שבעבר זרמו לים ללא תועלת , מנוצלים כיום להעשרת משק המים בישראל. הדבר נעשה באמצעות שתי דרכים : הראשונה , כליאת המים באמצעות בניית סכרים (עין כרם) , והשנייה באמצעות ניתוב המים לאזור בו המים יחלחלו לתוך מי התהום (נחלי מנשה).

השימוש במים

את הבעיה בא"י בשימוש באוצרות מים ניתן להגדיר כך: במקום שבו יש מים , אין מספיק קרקע המתאימה לחקלאות, ואילו במקומות שיש קרקע מתאימה לחקלאות אין מים.

לדוגמא בנגב הצפוני ישנם 50% מהקרקעות המתאימות לחקלאות, ואין מים.

פתרונות לבעיות אילו הם : א. הזרמת מים מהצפון לדרום באמצעות מפעל המוביל הארצי, באמצעות צינורות ותעלות.

ג. ניצול מי שיטפונות ע"י סכירתם והחדרתם למי תהום.

ד. הקמת מפעלים שינצלו את מי המעיינות , כגון מפעל ירקון-נגב המספק מים לת"א ולנגב.

ה. הקמת מפעלים להתפלת מים, כפי שנעשה באילת בלבד.

סוגי הקרקעות בארץ ע"פ מוצא סלע האם. ע"מ 23 באטלס ישראל.

א.טרה רוסה- אדמה בגוון אדום הבנויה מבליית סלע גיר ודולומיט, ומכילה בתוכה חרסית. (חרסית= בליית מסלע לחלקים זעירים).

שימור אדמה זו באזור הררי נעשה באמצעות טרסות (מדרגות בהר) , אולם בעקבות פגיעה בצומח הטבעי נשטפה אדמה זו ורוכזה בעמקים.

ב. אדמת רנדזינה- נוצרת מבליית סלע קירטון. צבע האדמה הוא אפור כהה ובהיר, האדמה פורייה פחות מהטרה רוסה. נפוצה באזור השפלה ורמות מנשה.

קרקעות בזלת: קרקע בגוון חום כהה נמצאת באזורי סלעי בזלת כגון גליל תחתון ורמת הגולן. הקרקע טובה לחקלאות , אם כי חסרונה הוא בשכבת אדמה קטנה ומרובה בסלעים.

קרקעות אלוביאליים: קרקעות שנגרפו ע"י גשמים או באמצעות נחלים מראשי ההרים לעמקים. קרקעות אילו מצטברות במשך השנים ולכן הן מהעמוקות והפוריות לחקלאות. בשל רציפותן מתאימות אדמות אילו לעיבוד מכני מודרני הנזקק לשיטות ניקוז מים יעילות.

לדוגמא אדמות עמק יזרעאל, עין גדי וחלק מהשפלה.

קרקעות חוליים- דיונות חול שמוצאן מהנילוס. חסרונותיה הגדולים נעוצים בנדידת החולות, העדר חומר אורגני ואי כושר החזקת מים. ניצול קרקע כזה ניתן רק ע"י גידור החול בעצים.

אדמות כורכר- הרכב אדמה זו זהה להרכב החול ובהתאם זהים המאפיינים. ניצול קרקע זו לחקלאות יתאפשר רק ע"י השקייה ודישון מלאכותי.

אדמות החול האדום- תערובת קרקע שנסחף מההרים וחולות שהובאו ע"י הרוח. הרכבה הוא חול וטין ועומקה רב יחסית.

לס רוחי (איאולי)- פרי שקיעת אבק מדברי שהובא מהמדבריות ע"י הרוח. נמצא בעיקר באזור עמק באר שבע וערד מכיוון שבאזור זה יש מספיק לחות המורידה את האבק לקרקע.

קרקע זו נוחה לחקלאות מודרנית, ובארץ מנוצלת לגידולי שעורה.

לס נהרי- לס שנסחף באמצעות נהרות לאחר שהושקע ע"י רוחות. לס נהרי מושקע בשולי גאיות ועמקים בנגב הצפוני. אדמה הראויה לגידולי שלחין (השקייה) כפי שנעשה באזור שדה בוקר.

לס חולי- ערבוב הלס והחול יוצרים שילוב מעולה לחקלאות בנגב הצפוני. אזור זה הזוכה גם לגשם בחורף , נחשב לאסם התבואה של הארץ(38% מהאדמות החקלאיות בארץ) . קרקע זו שומרת היטב על המים המחלחלים לתוכה.

אדמות קרקע מדבריות שונות מאדמות באזורים גשומים למרות שהם בנויות מאותם סלעים וזאת בשל חוסר במשקעים ורכיבים אורגניים.

קרקע משקעי חוואר הלשון- חוואר שהצטבר בתקופה בה הייתה קיימת ימת הלשון מהכנרת לחצבה.

קרקע זו פורייה בחלקים הצפוניים (מדרום לכנרת), מכיוון שהיא מעורבבת עם אדמות גיר.

באזור הדרום ,בים המלח ,חוואר הלשון לא ראויה לחקלאות משום שהיא ספחה מלחים. באזור חצבה משתמשים בקרקע זו לגידול דגים בבריכות.

קרקע גיר מדברית- אדמה אפורה גסת גרגר וחצצית, אין באדמה רקבובית וחלקיקים דקי גרגר ולכן היא לא מתאימה לחקלאות.

קרקעות סלעים, טרשים וחמאדות-שטח המכוסה שברי סלעים וחצץ. קרקעות אלו נפוצות באזורים משוריים כגון מישורי פארן והערבה. אדמה זו לא מתאימה לחקלאות.

קרקעות חולות המדבר- אזורי דיונות בערבה , כפי שנראה בסמר, לא מתאימות לעיבוד חקלאי.

קרקעות מלחה- נמצאות באזורי אגנים סגורים, חסרי מוצא לניקוז המים. לדוגמא בכל אזור הערבה קיימות מלחות כגון: עברונה, סדום וכו'. האזור מתאים לחקלאות בתנאי שהצמחייה רגילה למליחות מסויימת בקרקע . לדוגמא תמרים ורימונים.

עמוד 32-33 באטלס ישראל. יש להדגיש שמדובר בצמחייה טבעית

מפגש אקלים מדברי באקלים גשום ים תיכוני מוביל להימצאות שלושה חבלים המאפיינים את הצומח והצמחייה בא"י.

שמות החבלים הם: חבל ים תיכוני, חבל ערבתי (אירנו-טורני) והחבל המדברי (סהרו ערבי).

הצומח בחבל האקלים הים תיכוני מושפע מהאקלים גשום ומסוג הקרקע.

*באופן כללי מבחינים בין אופי הצומח ע"י גובה הצמיחה:

בתה- אזורים בהם הצומח מגיע עד לגובה חצי מטר, בצורת שיחים. לבתה תפקיד חשוב להתפתחות צמחייה משום שהשיחים מונעים סחיפת קרקע.

גריגה- אזורים בהם הצומח מגיע לגובה מטר , מאופיין בשיחים ועצים. הגריגה הוא שלב בהתפתחות הבטה. צמח לדוגמא, מרווה משולשת.

חורש- אזורים בהם הצומח מגיע לגובה ממטר ומעלה. מאופיין בעצים כגון אלון וחרוב.

צומח מישור החוף בארץ מאופיין בשלושת קבוצות הצומח שציינו: בטה, גריגה וחורש. העצים הבולטיםבמישור החוף הם חרוב, אלת המסטיק ובעבר הייה בשרון יער של אלונים.

צומח חוליות- בבית גידול זה קשיים הנובעים מתכונות החול: נדידת החול , חוסר בתכולה אורגנית וחלחול מהיר של מים.

צמחים שהסתגלו לבית גידול זה הם צמחים שפתחו עמידות לתנאים כגון לענה חד זרעית המכה שורש עד ל5 מטר עומק.

צומח כוכר- תכונות הכורכר זהות לחול, אולם בשל ריבוי משקעים הצומח מגיע עד גובה מטר (גריגה). צמח מאפיין הוא הקורנית המקורקפת.

צומח ההר מאופיין בעיקר באדמת טרה רוסה ורנדזינה וסוג הצומח הוא בעיקר גריגה וחורש.

צומח הרנדזינה- אדמה לא עשירה במיוחד במינרלים. הצומח העקרי הוא אורנים ואלון תבור.

צומח טרה רוסה- אדמה מצויינת המאפשרת צמיחת שיא באקלים ים תיכוני. באזור זה ישנם בעיקר חורשים של אלונים, קטלב, בר זית, ער אציל וכו'.

צומח ערבתי צומח באזור הביניים שבין האזור המדברי לאזור הגשום. אזור זה מתאים מאוד לגידול מקנה כפי שקרה במחוזותנו שנים רבות. העצים המאפיינים אזור זה הם אלה אטלנטית ושיזף השיח. שיחים מאפיינים הם רותם ולענת מדבר.

החבל הגדול ביותר בא"י בעל התנאים הפיזיים הקשים ביותר.

צמחים הגדלים בבית גידול זה פתחו מנגנונים להתמודדות עם תנאים קשים של חוסר במשקעים, קרינה וכו' ע"י אמצעים כגון: גידול עלים בשרניים אוגרי מים, כיסוי בדונג למניעת אידוי וקרינה, צמצום גודל עלים וכו'.

צומח חמדות- שיחים בלבד כגון זוגן השיח, רותם ויפרוק.

צומח מדבריות חול- לענה חד זרעית, אשל,ורותם המדבר.

צומח מלחות- (ערבה) צמחים המסוגלים לספוח כמויות מלח גדולות כגון אשל, ימלוח וחילף החולות.

צמחיית נאות מדבר- צמחים המקבלים מים אולם תנאי החום כבדים כגון צלף, שיטה וסלודורה פרסית.

ארץ ישראל מחברת בין יבשת אפריקה ליבשת אסיה ואירופה. בנוסף א"י מגשרת בין אזור אקלים מדברי לבין אזור אקלים גשום. נתונים אילו הופכים את ארץ ישראל לאזור אסטרטגי שבו עברו דרכים בין לאומיות חשובות ,אף על פי שהדבר לא בא לידי ביטוי בימים אילו (בשל בידודה של א"י בלב העולם הערבי באזור ).

הדרכים שעברו באזור כונו "דרך הים" ו"דרך המלך", הם שמשו סוחרים, תושבים ובעיקר צבאות שעברו מאזור אפריקה לאסיה.

"דרך המלך"- דרך עתיקה (מהאלף השלישי לפני הספירה) שנסללה ע"י טרינו קיסר רומא (114 לספירה). תוואי הדרך עובר מאילת לפטרה להרי עבר הירדן המזרחי (הרי מואב) ,רבת עמון, דמשק ועד ארם נהריים בעיראק. על נתיב זה נסללה הרכבת החיג'זית מטורקיה למכה.

"דרך הים"- דרך עתיקה אף היא, המתחילה מהנילוס לכיוון חופי ים תיכון של סיני וכניסה למישור החוף בארץ. באזור ואדי ערה חודרת הדרך ליבשה עד לכינרת, אצבע הגליל , דמשק והלאה לעיראק.

I. דרך הים מישורית ונוחה יחסית לדרך המלך ההררית.

II. דרך הים עוברת סמוך לאזורים עשירים במים ואילו דרך הים עוברת במדבר.

III.לאורך דרך הים ישנם ישובים גדולים המספקים שירות לשיירות.

IV.דרך המלך הייתה חסרת הגנה ואילו דרך הים זכתה להגנת השלטונות.

עד עתה תארנו את הדרכים שחצו את הארץ מדרום לצפון.

דרכים נוספות עברו בארץ גם מכיוון הים (מערב) למזרח. דרכים אילו יצאו בדר"כ מנמלים חשובים:

I. דרך הבשמים- עברה מעזה לכיוון עמק באר שבע, ערבה, מואב בירדן והלאה לארצות ערב.

II. דרך עכו – החלה בנמל עכו לעבר עמק יזרעאל, בית שאן , דמשק ועיראק.

דרכים אילו לא פעילות בימינו בשל המצב הפוליטי באזור המזה"ת.

דרכי הנגב- אזור הנגב הוא אזור הררי ברובו ולכן הצירים החשובים עוברים באזורי עמקים בהם ניתן לסלול כבישים. לדוגמא כבישים העוברים בעמק ב"ש והכביש העובר באזור הערבה בשל הנוחיות שבעניין.

כבישים נוספים בנגב נכנסים לאזורים ההרריים והם נבנו במגמה להכנס לאזורים מהם ניתן להפיק מחצבים ולהעבירם לאזורי תעשייה או לייצוא (פוספטים במכתשים).

דרכים ביהודה- כפי שציינו אזור ירושלים הוא האזור הנמוך ביותר בהרי יהודה ולכן באזור זה נמצא ציר עתיק החוצה את ההרים ממזרח למערב. הכביש מנצל גאיות בהרי יהודה ,( באב אל וואד) על מנת לטפס לשיא הגובה, כיום כביש זה מכונה כביש מספר 1 והוא מוביל מירושלים לת"א.

הכבישים מצפון לדרום באזור יהודה , עוברים באזורים הנמוכים (שפלה) ומחברים בין ב"ש עד רמלה. כיום נבנה כביש מספר 6 המכונה ""חוצה ישראל" שיעבור באזור השפלה.

עיר מרכזית המחברת בין צירצפון לדרום ומזרח למערב באזור יהודה , היא רמלה שסמוך אליה

כביש ראשי נוסף באזור יהודה הוא כביש מספר 2 המכונה "נתיבי איילון".

דרכים בשומרון ובשרון- אזור השרון הוא אזור המחבר בין שני ריכוזי אוכלוסייה מהגדולים בארץ: ת"א וגוש דן ואזור חיפה והקריות . הכבישים באזור הם כביש מספר 2 וכביש מספר 4 המחברים בין חיפה לת"א. בין כבישים אילו עוברת גם רכבת המחברת שני ערים אילו.

חיבור בין מערב למזרח מוצאים בין נתניה לכביש הבקעה. וכביש חוצה שומרון העובר בין כפ"ס לבקעת הירדן.

דרכי הגליל התחתון- הגליל התחתון בנוי כאמור מרצף הרים ובקעות, ולכן הכבישים באזור יסללו מן הסתם בבקעות שכיוונן מזרח למערב. בעבר חברו דרכים אלו את הנמלים לאזורים בהם גידלו תבואה. כיום אזור הגליל מרושת במערכת כבישים ענפה המחברת אותו למרכז הארץ (גוש דן).

דרכי הגליל העליון- מבנה הטופוגרפי ההררי של הגליל העליון הקשה מאז ומעולם על סלילת דרכים, והדבר בא לידי ביטוי גם כיום.

עם הקמת המדינה נבנו כבישים בגליל עליון שנועדו לחבר את הגליל לשאר חלקי הארץ.

אחד הכבישים המפורסמים עובר ממערב למזרח על ציר גדר הגבול עם לבנון והוא מכונה "כביש הצפון".

כאשר אנו באים לסרוק את התפרוסת העירונית בא"י עלינו להתייחס לגורמים שונים היוצרים פריסה בלתי אחידה במרחב:

א"י מחולקת לשני חטיבות אקלימיות יישוביות: א. נגב ומדבר יהודה-האזור הדרומי והלא מיושב.

המבנה הפיזי משפיע על היישוב בהיבטים שונים כגון העדפה להתיישבות באזורים מישוריים ולא הרריים משום שבמישור התיישבות נוחה יותר והקרקעות עשירות יותר.

2.הגורם הביטחוני: כמו בעבר גם כיום ישנם שיקולים ביטחוניים הנלקחים בחשבון לפני החלטה על הקמת ישוב.

לדוגמה ישובים רבים הוקמו בארץ באזורי ספר (גבול) על מנת

(בעבר נבנו ערים על גבעות מלאכותיות מבוצרות בחומה).

3. גורם כלכלי:כל ישוב זקוק ליסוד כלכלי על מנת להתקיים. בעבר יסוד זה התבסס בעיקר על חקלאות ומסחר ובהתאם רוב האזורים המיושבים היו בעמקים. כיום נוספים היבטים כלכליים נוספים חדשים כגון מסחר, תיירות, מחצבים וחקלאות משופרת.

השלבים בהתפתחות האוכלוסייה בהווה

ארבע שלבים מאפיינים את ההתיישבות היהודית בתקופותינו.

א. 1882 עלייה ראשונה יהודים מתיישבים בעיקר מסביב לערים גדולות בהם יש גרעין יהודי ראשל"צ סמוך ליפו וכו'.

ב. עלייה שנייה ושלישית בעלות אופי סוציאליסטי נאחזו בין היתרבאדמות עמק הירדן, עמק יזרעאל ועמק החולה.

ג. עלייה רביעית וחמישית עד קום המדינה. התיישבות באזורי הגליל, הרי יהודה , גוש עציון ובנגב. (ישובים גם בערים כגון חיפה ות"א).

ד. הקמת המדינה ותפזורת ישובים ע"פ גורמים ביטחוניים שהולידו ישובים כגון עיירות פיתוח.

האוכלוסייה בישראל נכון לשנת 1994 כוללת כ4,335,200 תושבים יהודים+ 1,870,000 בני מיעוטים בינהם 89,300 דרוזים 151,800 נוצרים ו751,400 מוסלמים. (ללא תושבי יהודה, שומרון ועזה).

נתון זה משתנה כל שנה ובמיוחד הוא משתנה משום שמדינת ישראל מגדילה את כמות התושבים לא רק ע"י ריבוי טבעי אלא גם ע"י קליטת עלייה יהודית ארצה.

מכלל תושבי הארץ היהודים כ 60.7% ילידי הארץ, 25.2% ילידי אירופה ואמריקה ו17% ילידי אפריקה הצפונית ואסיה.

אם ברצוננו לבדוק את צפיפות האוכלוסייה בארץ , עלינו לחלק את כמות התושבים בשטח הארץ. ע"פ נתון זה צפיפות האוכלוסייה בארץ עומד על 242 תושבים לקמ"ר. חישוב זה איננו מדויק משום שהוא כולל גם שטחים גדולים מדבריים בלתי מיושבים. אם נחשב את צפיפות האוכלוסייה בנגב נמצא שב12,800 קמ"ר , צפיפות האוכלוסין עומדת על 31 תושבים לקמ"ר. ואילו בת"א וגוש דן, על 170 קמ"ר בלבד מצטופפים 6710 תושבים לקמ"ר.

אופי תפרוסת אוכלוסייה לא נקבע רק ע"י התושבים , אלא גם ע"פ צורות היישוב: עיר , כפר, עיירה וכו'. אופי היישוב רומז לנו על תפקודו הכלכלי ותכונות נוספות.

ישוב עירוני מוגדר מספרית. כלומר כל ישוב מעל 10,000 תושבים נחשב כעיר וכל ישוב מ2,000 עד 10,000 תושבים שלפחות מחציתם לא עובדים בחקלאות , נחשב כישוב עירוני. (יוצאת דופן קריית שמונה שקיבלה מעמד של עיר בעקבות תפקודה הביטחוני).

א"י נחשבת כאחת המדינות העירוניות ביותר בעולם שכן 90.5% מהתושבים חיים בישובים עירוניים. הרוב מתגוררים בת"א, חיפה וירושלים , השאר מתגוררים ב50 ערים ו128 ישובים עירונים בארץ.

יתרונה הגדול של העיר הוא בכך שהיא מספקת לתושבים: חינוך, בריאות, מזון, ניהול, מסחר ותעשייה, בידור, תרבות וכו'.

בטרם נפרוש את המאפיינים העירוניים של עירות הפיתוח, נציין כי בניית עיירות אלו נעשתה במקביל בפרק זמן זהה ברחבי כל הארץ, ולכן המאפיינים זהים בין אם העיירה בצפון ובדרום. ההבדלים בין הערים ,הבאים לידי ביטוי בהצלחה או כשלון שייכים למיקום ספציפי של כל אחת מהערים ועל כך נפרט בהמשך.

2.פיזור אוכלוסייה בכל אזורי הארץ ולא רק סמוך למרכז.

3.הקמת ערים חדשות שיתנו שירותים עירוניים לישובים החקלאיים בסביבה.

העיירות מצליחות מבחינה כלכלית הן אילת, דימונה , ערד, באר שבע, אשקלון, אשדוד, קרית גת, נצרת עילית ,כרמיאל, רמלה, לוד, עכו,נהריה ועפולה.

כל אחת מערים אלו זכתה להצלחה בשל קרבה לאחד או יותר מהנתונים הבאים: 1.קרבה למחצבים טבעיים המספקים עבודה (ערד קרובה לים המלח).

2. פיתוח עירוני בזכות קרבה לישובים חקלאיים (קריית גת).

3. קרבה לדרכים ראשיות המפתחות את האזור (נמל אשדוד ).

4. קרבה יחסית לאזורים מפותחים (לוד קרובה לת"א).

5.ערים ששמשו בירות מחוז וזכו להצלחה (לדוגמא נצרת עילית).

6. ערים שהוקמו באזור אקלים נוח( העיר נהרייה כדוגמא).

כאמור מנינו את הסיבות שהביאו להצלחת הערים, אך שוב יש לציין שערים רבות זכו להצלחה בשל שילוב מספר נתונים ולא רק נתון אחד, לדוגמא נצרת משמשת גם כעיר מחוז וגם יש בה תיירות רבה.

עיירות הפיתוח אחרות לא זכו להצלחה (כגון שלומי , וירוחם) בעיקר בשל העובדה שלערים אלו לא הייתה קרבה או זיכה לאף אחד מהנתונים שציינו. לאמור, חבלים ללא משאבים טבעיים , אזורים לא חקלאיים, רחוקים מדרכים מרכזיות ורמת השכלה של תושבים שלא עודדה יוזמות כלכליות.

כל צורות הישוב ניתן למצוא בעמוד 48 49- באטלס ישראל.

האוכלוסייה הכפרית של מדינת ישראל מהווה רק שישית מהאוכלוסייה, ולא כל המתגוררים בישובים אלו הם חקלאיים. ישוב כפרי הוא ישוב שלפחות מחצית מהמועסקים בו עובדים בחקלאות, לפיכך אנו מבינים שישנם ישובים כפריים רבים שלפחות מחצית מהתושבים לא מועסקים בחקלאות אלא בעבודות אחרות בסביבה או בישוב.

היישוב הכפרי מובדל בין הישוב היהודי לבין הישוב הערבי, בארגון, במבנה ובתפקוד. חלק ניכר מהישובים הכפריים בארץ נבנו לא רק במגמה כלכלית אלא גם במטרה חלוצית.

1. הכפר- הוא צורת ישוב בו עוסקים רוב המפרנסים בחקלאות .הכפר מוגדר כל ישוב שאוכלוסייתו מונה עד 2000 נפש גם אם אינו חקלאי. לקבוצה זו משתייכות גם ה"מושבות" המעטות , שלא הפכו לישוב עירוני וכן ישובים קהילתיים, מרכזים כפריים וכן הישובים הכפריים הערביים.(כפי שנפרט בסעיפים נפרדים).

בישוב כפרי נעשות העבודות החקלאיות במסגרת פרטית ללא התארגנות קולקטיבית וללא סיוע של אף גורם. דוגמא לכפר היא המושבה כפר תבור מפה ימנית בע"מ 48 אטלס ישראל.

2. מושב עובדים- מושב עובדים מוקם על אדמות מדינה שנתנו לתושבים. כל תושב מעבד את אדמתו באופן אישי, אולם השיווק נעשה במשותף יחד עם שאר החקלאים במושב העובדים. למרות החלטות עצמאיות של החקלאים ישנם החלטות משותפות אודות צעדים שיש לנקוט לשם רווחיות כלכלית , המחייבת את כל התושבים.

גידולים: מושב העובדים הוא משק מעורב שבו מגדלים מטעים, לולים, רפתות וכו'.

מבנה: בלב הישוב נמצאים פונקציות חיוניות כגון מחלבה, מאפייה, צרכניינ, בית עם ומוסדות חינוך.

כיום המושב עובדים משנה את תדמיתו והאופי החקלאי פחות מובהק כתוצאה מעזיבת החקלאות כפרנסה.

3.קיבוצים וקבוצות- צורת ישוב מיוחדת למדינת ישראל. אדמות הקיבוץ שייכות אף הן למדינה והן ניתנו לקיבוצים למטרות חקלאות והתיישבות. במשק הקיבוצי כל המשק מהווה יחידה אחת שבו כולם שותפים לקבלת ההחלטות ולעבודה. לחברי הקיבוץ אין רכוש משלהם מלבד הציוד האישי בדירותיהם.

מבנה: המגורים ומוסדות החברה מרוכזים בחלק אחד של הישוב, בעוד שמוסדות המלאכה, בניני המשק החקלאי והמוסכים מרוכזים בחלקו השני של הישוב. נוסף על ענף החקלאות נפתחו בקיבוצים רבים גם מפעלי תעשייה.

דוגמא: קיבוץ בית זרע מפה ימנית תחתונה בע"מ 48 אטלס ישראל.

חשוב לציין שמסגרת השיתופית הקיבוצית מאבדת מצביונה ובמשך השנים ניכרת הפרטה בכל התחומים המשותפים לדוגמא ארוחות לא משותפות , קבלת משכורת ועוד.

4.מושב שיתופי- צורת ישוב המשלבת רעיונות מהקיבוץ ומיסודות המושב, כלומר הפעילות החקלאית והכלכלית נעשית במשותף ואילו המגורים וצריכה חומרנית נעשית באופן אישי במסגרת המשפחות.

מושבים שתופיים משלבים גם משק עזר אישי לכל תושב , בו הוא רשאי לגדל תוצרת עצמית.

דוגמא- מושב בני דרור מפה ימנית אמצעית בעמוד 48 באטלס ישראל.

1. ישוב קהילתי- בצורת ישוב זו לא עוסקים בחקלאות . הישוב משמש מגורים לאוכלוסייה שרובה מתפרנסת מחוץ לישוב. ישוב קהילתי מוגדר כאגודה שיתופית שאינה בעלת שטחים חקלאיים. רובם של הישובים הקהילתיים נמצאים במרחק נסיעה סביר מהעיר , באזורים בהם איכות החיים נשמרת בקפדנות.

דוגמא: ישוב מכמנים שבגליל מפה ימנית תחתונה בע"מ 49 באטלס ישראל.

2. מרכז כפרי- כפר המוקם סמוך לסביבה כפרית מתוך מגמה לספק לישובים החקלאיים שבסביבה שירותים מסוגים שונים כגון: תחנת טרקטורים, בית ספר, מחלבה .

במרכז האזורי מרוכזים גם ענפי שירות כלכליים של התעשייה החקלאית , המסחר, המינהלה, הרפואה, החינוך העל יסודי וכו'.

דוגמא- מושב נהורה מפה תחתונה שמאלית ע"מ 48 באטלס ישראל. שימו לב לכתם האדום הבולט בכפר המעיד על תפקוד אזורי לסביבה.

7. הכפר הערבי- הכפר הערבי המסורתי היה בנוי כך שיספק לעצמו את התצרוכת החקלאית לעצמו. מבנה הכפר דומה גם למבנה כפרים באזור הים התיכון והוא מבנה מקובץ באזור גבוה במטרה לא להתיישב באזורים ראויים לעיבוד חקלאי ובמטרה להגן על הכפר בזמן מלחמה. היות ומתקופת קום המדינה נהנים תושבי הכפרים הערביים מביטחון ומרווחה כלכלית , משתנה מבנה הכפר : החקלאות הופכת להיות חקלאות למסחר ורווח ולא לקיום עצמי, הכפר מתפרס על שטחים נרחבים , שכן אין צורך להתגונן. תושבים רבים זונחים את החקלאות ומשתלבים בעבודות אחרות במשק.(כך מתפנות אדמות לבנייה)

דוגמא- בית ג'ן או קלנסווה כפי שמופיעים במפות השמאליות בע"מ 49 באטלס ישראל.