מידע תיאורטי

 

גישות ושיטות שונות להוראת הקריאה

נהוג להפריד בין גישות להוראת קריאה לבין שיטות.

גישה:

המושג או התפיסה הפילוסופית, תאורטית על האופן שבו צריך ללמד את מיומנות הקריאה. הגישה היא תאורטית ויכולה להשתמש בשיטות שונות. זוהי דרך כללית ומקיפה להתבונן בתהליך רכישת הקריאה. נקודת המוצא של כל גישה יוצאת ברוב המקרים מתפיסה פילוסופית ונשענת על מחקרים והסברים מתחומי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית.

שיטה:

דרך ייחודית ליישום בכיתה.השיטות משתנות עם השנים, אך העקרונות של השיטות נגזרים מהגישות.

לפיכך, מספר השיטות רב ממספר הגישות, שהן השקפה כללית על הוראת הקריאה.

את הגישות ניתן לצמצם לשלש גישות בסיסיות:

גישה סינטתית ופונטית – צרוף והרכבה:

יוצאת מנקודת מבט שתהליך הקריאה הוא הרכבה של צרופים . מהפרטים הקטנים - האותיות לשלם- המילה. זהו תהליך הדומה לרכישת השפה: ממלמול עד למילים שלמות. תהליך רכישת הקריאה יהיה: הכרות עם האותיות (גרפים), קישורם לצליל שפתי (הצללה), צרוף הצלילים למילים (הרכבה) ונתינת פרוש (מציאת המלה במאגר הידע השפתי). הגישה מדגישה את צרוף היסודות השונים של המלה עד לבנייתה של המלה. ההוראה מבוססת על שינון, ברוב המקרים הוא מנותק ממשמעות או שהמשמעות הנוצרת היא מאולצת, שכן קשה ליצור חומר קריאה מגוון כשהניתן לצרוף מוגבל.

השיטות שמתבססות על גישה זו של מרכיבי וצלילי המילה הן: אלפוני, שיטת הצבע (התאמת צליל לצבע ) , הכוח לקרוא , יש לי סוד, צלילים ומספרים, שיטת החדר.שיטת האסוציאציה (א-אוירון)

יתרונות הגישה הסינטטית :

א.    הקניית אבני יסוד שיטתית- זוהי שיטה מסודרת ומודרגת היוצרת תשתית  מסודרת ומבוססת. ההקניה נעשית ע"פ "לוח צרופים", הלוח מורכב מכל האותיות ומכל הצלילים, ולומדים את כל האותיות בצליל a  ובהמשך כל האותיות בצליל i וכן הלאה. ישנה הנחה שתהליך ההקניה מתקצר ומתייעל בין צליל לצליל, כי הילד לומד ותופס את האותיות ואת ההצללה, החיבור של האותיות לכלל מלה ולבסוף מגיע לעיסוק במשמעות. בעזרת התרגול הילד מחזק את הקשר בין צליל לאות. הילדים עסוקים בחיבורים של אותיות קבועות וצלילים משתנים, או צלילים משתנים ואותיות קבועות. בתחילת התהליך הילד מתמודד רק עם צליל a וכל האותיות. רק כששלב זה מתבסס הוא עובר לרכוש את הצליל הבא. סדר רכישת הצלילים משתנה בין שיטה לשיטה.

ב.     הלומד קובע את קצב הלימוד – ילד שזקוק ללמוד הרבה זמן את הצליל הראשון מאפשרים לו זאת. המורה יכולה לפקח על התהליך וקל יותר לאבחן את הקושי התפיסתי של הילד. העיקרון המנחה הוא: מעקב ובקרה אחר כל שלב ברכישה, אם מסיבה כלשהי חסר אחד הצרופים ניתן לטפל בחסר נקודתית.

ג.      ההתמקדות נעשית באופן מודרך ועקבי- השיטה מתאימה לילדים שפרוק השלם היא היכולת החזקה שלהם.הילד משתמש בצרופים שמספרם הולך ועולה בהדרגה, לאחר מכן הוא מצרף את הצלילים לכלל מלים בעלות משמעות. בשלב ההקניה חשובה בעיקר ההצללה ופחות המשמעות.

ד.     מפתח יכולת קשב- השיטה מאפשרת לילדים, שטרם מיצו את מרב יכולת הקשב שלהם לעבוד ללא הקצאת כמות גדולה של קשב . בשלב הראשוני הילד מקצה קשב בעיקר להצללה ולצרוף הצלילים למלים. לאחר שפעולה זו תהיה יעילה היא לא תדרוש הרבה קשב ותאפשר לילד הקצאת קשב להבנת המרכיבים שפענח.

ה.    תחושת הצלחה- לפחות בתחילת התהליך הילד והוריו חשים הצלחה מפני שהלמידה אינה עמוסה.

חסרונות הגישה הסינטטית:

א.    מחיבת קשר צמוד עם המלמד- המורה צריכה להיות כל הזמן ולבחון את מצבם של התלמידים. כמעט ולא תתכן עבודה עצמית שכן המורה חייבת להיות זו שמקשרת בין הסמל הגרפי לצלילו, עליה לבקר את הקליטה ולעקוב אחר התרגול כדי למנוע מצב בו הילד מחבר בין גרף וצליל שגויים.

ב.    הפרוק מונע שימוש בהקשר- הטקסטים והסיפורים שניתן להרכיב בשלבי הרכישה , כאשר מספר הצרופים קטן, מוגבלים. לעיתים המשמעות או התוצר השפתי ירודים מאוד. (חנה קמה, קמה חנה) לכן יהיו ילדים שישתעממו מהר מהעיסוק ה"טכני" של הפענוח. הסכנה בכך ליחס את ההפרעות הנובעות משעמום לבעיות קשב.

ג.     פענוח טכני- הלומד נוטה לחשוב שמהות הקריאה היא פענוח, בהתחלה אין הבנה. לכן עשוי להתעורר מצב שהילד אינו מבין שמהות הקריאה היא הבנה.

ד.     פערים- ילדים שיתפסו את השיטה מהר יתקדמו בחומר ויוצרו פערים גדולים.

ה.    זמן- מפני שהדגש הוא על פענוח התהליך אורך זמן ממושך, זה מונע רכישה או השענות על מילים תבניתיות וחשיפה לתכנים שבסביבתו של הלומד.

ו.      עומס- תומכי הזיכרון כמו צבע או מילות מפתח (א- אוירון) מכניסות גורם נוסף לתהליך הזכירה שעלול להפריע.

 מסקנה מתבקשת מכך היא, שעבודת המורה היא מאוד קריטית. המורה צריכה להיות קשובה לילדים ובעלת כושר ניווט.

את החסרונות יש לקחת בחשבון כשמלמדים בשיטה כזו ולחפש להן מענה. לדוגמא- הוספת תכנים בעלי משמעות  ועניין שאינם מבוססים על קריאה. הוספת עזרי תרגול מעניינים כמו: משחקים.

2. גישה אנליטית וגלובלית

אנליזה פרושה לפרק לגורמים לנתח. הילד מזהה את התבנית – המילה השלמה ואח"כ את מרכיביה. הגישה יצאת מנקודת הנחה, שאנחנו חושבים במילים ולכן אין צורך להתייחס לפרוקים, לצלילים המרכיבים את המלה. הגישה מתייחסת  לילד בשלב ההתפתחותי בו הוא מצוי. הוא מגיע לכיתה א' עם מטען שפתי ויש להתחבר לידע שלו ומתוכו להרכיב טקסטים אישים ,חוויתיים וסיפורים כיתתים. הרעיון הוא לעבוד ולעבד סיפורים הקשורים לילד.

בגישה הזו מקנים לילד אסטרטגית עבודה כמו שאילת שאלות, השלמת מילים בקטע ועוד. זוהי שיטה המתאימה לילדים הבאים מסביבה מאוד מטפחת ומעודדת שימוש בקריאה וכתיבה כחלק מהתהליך התקשורתי הכללי.ילדים בעלי הפרעת קשב, אך אינטילגנטים שצריך לעניין אותם כל הזמן, יהנו משיטה זו, אך אולי בשל מורכבתה בסופו של דבר יתקשו. מתאימה ללימוד בקבוצות קטנות או במקרים שיש סיוע צמוד ונרחב בכתה.

המטרה המוצהרת של הגישה היא להבין את הנשמע וממנו לצאת להבנת הנקרא , ישנו דגש על התוכן ופחות על הפענוח.

שיטות הוראה המתבססות על גישה זו: אוריינות, קריאה ללא מקראה, השפה כמכלול, הקריאה כחוויה, משפט, פסוק ועוד.., שיטת המוסיקה, החוויה הלשונית.

יתרונות הגישה הגלובלית:

א.    הקריאה משמעותית מהתחלה- הילדים עסוקים בחיבורים מחיי היום יום וחיי ביה"ס, משלבים חוויות אישיות ו/ או חוויות קבוצתיות לחומר הנלמד בכיתה. כמו כן ניתן מיד לשלבה בנושאים לימודיים, כמו חגים, חיית הבית, או המשפחה.

ב.     הלמידה היא חוויתית ומיושמת מיידית- הילד מספר או כותב טקסטים ותכנים מחייו. הוא יכול מיד לשלב בכתיבת הסיפורים מילים מחיי היום יום. לדוגמא אם עוסקים במזון שאנו אוכלים, התלמיד יכול מיד להביא מלים כ: לחם, קורנפלקס או חלב אותם הוא רואה כתובים על אריזות המוצרים, צילומן ושילובן בסיפור אותו ילמד בכיתה. יש לציין שזה יאפשר לו מיד הכנת רשימה למכולת. בדרך זו הופך הלימוד למשמעותי מאוד לחייו.

ג.      השיטה מפתחת את ההבנה והחשיבה- הלומד עסוק מיד מהקטע הראשון אליו נחשף לקריאה שיש בה משמעות. הסיפור שמתקבל יכול להיות בעל תוכן שכן אין לנו מגבלה איזה מילים או צרופים צליליים אוכל להכניס לתוכו.

ד.      מתאימה לילדים בעלי כושר תבניתי חזותי- ילדים שהתפיסה התבניתית שלהם טובה יהנו מדרך רכישה זו, שכן מיד הם מצלמים את המלה ויכולים להשתמש בה לצרכים שונים. בגן הילדים יכולים חלק מהילדים לזהות שמות של חברים ואף לכתוב אותם. בדרך זו יוכלו לסדר תור למחשב, או להכניס חפץ למגרה של חבר.

ה.    מתאימה בעיקר לאלה הגדלים בסביבה אורניית- ילדים אלה ממילא נחשפים מגיל צעיר מאוד לקריאה וכתיבה, ייתכן ועם הגעתם לכתה א' יש להם מאגר מלים אותו הם מזהים ביכולתם להשתמש במאגר זה מיידית.

חסרונות הגישה הגלובלית:

א.    מעודדת ניחוש על פני פענוח- מאחר והקריאה אינה מבוססת על פענוח צליל צליל, יהיה זיהוי של מלה שלמה. עשוי להיווצר מצב שבו ילד רגיל לצרוף מסויים כמו ילד טוב, וכשתופיע המלה ילד הוא מיד יוסיף טוב, אך מופיעה מלה אחרת למשל רטוב.

ב.    מוגבלות זיכרון- מספר המלים אותן ניתן לזכור תבניתית הינה מוגבלת בעוד הקריאה של מלים אינה מוגבלת וכמותן עצומה.

ג.      הקניית אבני יסוד אינה מאורגנת ושיטתית- לדוגמא במילה "הלכתי" יש הרבה צלילים ומרכיבים, ייתכן מצב שילד לא מצרף את כל המרכיבים וקורא חלקי או משובש, מה שיפגום בהבנתו את הקריאה.

ד.      ילדים דלי שפה מקובעים ואינם מתפתחים- ישנם ילדים שבאים מסביבה שאינה מעודדת קריאה, תכני החיים שהילד יביא הינם דלים. לימוד בעזרת השפה של עצמו לא יקדם את חשיבתו את את שפתו.

ה.     ילדים מתקשים עשויים להתגלות באיחור- אפשרות המעקב אחרי התהליך הוא קשה יותר, מפני שהשיטה אינה קבועה ומסודרת.

ו.       חומר ההוראה אינו מאורגן- דבר היוצר קשיים עבור המורה אך מבחינת ההוראה היא מעניינת, מגוונת ומסקרנת. אין ספק שחומר לימוד מאורגן ומסודר עוזר למורה ומאפשר לה להתפנות להכנת פעילויות נוספות לאלה שמזמנת השיטה הבסיסית, אך אם את מרבית זמנה היא מקצה להכנת חומר הלימוד הבסיסי אין לה משאבים להוסיף גיוון או פעילות מעשירה.

3. גישה אקלקטית

 אקלקטי: בחירה ושילוב מאורגן של תכונות מתאימות ממקורות שונים. שילוב היסודות תקפים מכמה תאוריות ומאורגנים לשלמות חדשה. שילוב של שתי הגישות פרוק והרכבה עד להגעת תבנית שלמה. הגישה יוצאת מן המלה השלמה, אך תמיד מגיעה עד לפרוק הצלילי. בניגוד לשיטות פונטיות היא מקנה את הצלילים בסדר אקראי, לא צליל אחר צליל אלא חלק מהאותיות עם כמה תנועות. ההוראה יוצאת מסיפור קצר, מלים המהוות מילות מטרה ופרוקן של המלים לצלילים. מהצלילים המגוונים שנלמדים יכולים הילדים למצוא מלים חדשות אותן הם מכירים מהשפה הדבורה.

שיטות הוראה שהמתבססות על גישה זו הם: בלי סודות וליטף, פרנלד

יתרונות הגישה האקלקטית:

א.    משתמשים במילה השלמה וביחידת המשמעות- למשל: "שלום כיתה א'" פרוק להברות- קודם: ש – לום, אח"כ:  ש – לו – ם, ולבסוף: ש – ל – ו - ם. הפרוק וההרכבה מאפשרים לכל ילד להתחבר ליכולת החזקה שלו. ילדים בעלי יכולת פונולוגית טובה ילמדו דרך הפרוק, בעוד ילדים בעלי תפיסה חזותית  תבניתית טובה ירכשו את הקריאה מהמלה השלמה.

ב.    מקנה מסודר את אבני היסוד- לא על פי לוח צרופים מלא, אלא על פי סדר שנקבע מראש: מקנים תנועה a  ו  i בהתאם לטקסט, אך בסוף השיטה היא לימדה את כל לוח הצרופים.

ג.     מתאימה לרוב הילדים בשל העיסוק בפרוק והרכבה, לכל ילד יש נקודת חוזק משלו. כל ילד יכול להתחבר ליכולת החזקה ולהישען עליה ברכישה. חשוב שהמורה המלמדת תבדוק את הרכישה הן ברמת המלים והן ברמת הצלילים שנרכשו כדי למנוע השענות על יכולת אחת והזנחתה של האחרת.

ד.     המורה מיד מתרגלת את הבנת הנקרא, ע"י שאלת שאלות בגוף הסיפור. מפני שתמיד מתחילים מטקסט, אמנם קצר. יש אפשרות לעסוק מיידית בהבנת נקרא.

ה.    מעודד סקרנות מתוך החיפוש של מילים חדשות. כשהילדים רוכשים צרופים הם בודקים אולי יוכלו להרכיב מלים חדשות מהצרופים אותם הם מכירים. מציאת מלה כזו היא גילוי ויש בצידה הנאה גדולה.

ו.      מונעת קיבעון בתנועה אחת- בשיטות פונטיות יש לימוד של תנועה אחת לכל האותיות. לעיתים ילדים רוכשים את הצליל ומתקשים להבין שישנם צלילים נוספים. זהו מצב בו מקובעת תנועה והיא מפריעה לרכוש תנועות נוספות.

חסרונות הגישה האקלקטית:

א.    צילום המילה ופירוקה בו זמנית עלול לבלבל- מקשה בעיקר על ילדים בעלי זיכרון חלש, הפרעות קשב  ועוד. בשל העומס, מלים וצרופים, על הילד לזכור הכל ועוד לעסוק בהבנה. זהו עומס רב.

ב.    אינה מלמדת את הפירוק באופן סידרתי- הרכישה מבוססת על מגוון צלילים מיד מהשלב הראשון, לכן יש ילדים שלא רוכשים את הפירוק התקין. העדר העקביות רכישת תנועה אחת שמתחלפים רק העיצורים, יוצר בלבול שכן מיד נוספות עוד תנועות ועוד עיצורים.

ג.     רכישת הקריאה עלולה להיות איטית משום שאין התמקדות בנושא אחד, אלא במספר נושאים בו זמנית.

לסיכום:

·       בכל גישה  או שיטה כ- 80% מהילדים לומדים לקרוא.

·       אין גישה או שיטה המתאימה לכל התלמידים. לכל אחד יש סגנון למידה משלו.

·       אין גישה או שיטה שעונה על הצרכים של כל התלמידים.

·       אין גישה או שיטה המתאימה לכל המורים המלמדים במערכת החינוך.

·       מרבית השיטות המוכנסות לשימוש במערכת מודעות לחסרונות של הגישות, לפיכך הן מנסות לענות עליהם ולתת פתרון לחסר. לעיתים זה מאוד מוצלח ולעיתים זה מבלבל ומפריע.

·       רוב המחקרים מדגישים כי המורה ולא הגישה או השיטה הוא הגורם החשוב ביותר בהקניית קריאה. מודעות המורה לחסרונות יכולה להוות פתרון לחסרונות. למורים יש את היכולת לזמן פתרונות יעילים.

בגישה הסינטתית/פונטית הילדים יקראו בעזרת הכישורים הפונטים שלהם.

בגישה האוריינית הילדים יקראו בעזרת הכישורים החזותיים של צילום המילה כתבנית.

בגישה האקלקטית הילדים יקראו בעזרת הכישורים של פירוק והרכבה.

שלושת הגישות מיושמות במערכת החינוך. בימים אלה מתחולל ויכוח גדול בין מצדדי הגישות השונות. בשנות ה- 90 החלו ללמד בבתי ספר רבים בשיטות אורייניות. ישנה תחושה בקרב חלק מהמורים שהשיטה טובה וההישגים של התלמידים גבוהים, אך ישנם הגורסים שהששיטה האוריינית לא מאפשרת לילדים לפתח כישורי פענוח כאלה המאפשרים להם בכיתות גבוהות להתמודד עם כמויות חומר ותחומי דעת חדשים. חלק גדול מחוקרי השפה, הקריאה והחינוך טוען שיש לעבור להוראת קריאה בשיטה פונטית כדי לבסס כישורי פענוח, לרמה של אוטומאציה. לדעתם כישורי פענוח טובים מאפשרים לקורא להתמודד עם כל טקסט שיתקלו בו, גם בכיתות הגבוהות.

מכאן ואילך נכיר מושגים מרכזיים של כל אחת מהגישות כפי שהסטודנטים רואים הכיתות ההתנסות שלהם בבתי הספר. כל קבוצת סטודנטים חוקרת שיטה אחת בה הם מתנסים, בכיתה א'- או ב', את השיטה הם מעבירים לסטודנטים האחרים כדי לחשוף את כל הקבוצה לאפשרויות השונות, לדרכים ליתרונות ולחסרונות שבכל שיטה ודרכים להתמודד עם חסרונות אלה.

שיטה:

דרך אופן ביצוע. השיטה נגזרת רעיונית מהגישה אליה היא משתייכת. מרבית השיטות שייסקרו כאן הן שיטות המקובלות בבתי הספר. אין זה מדגם מייצג אלא השיטות המופעלות בבית הספר בו מתנסות הסטודנטיות.

תחת כל גישה נמצאות מספר שיטות להוראת קריאה, לעיתים קשה לקבוע מהי בדיוק הגישה ממנה נגזרת השיטה בשל העדר מדריך או הסבר, או בשל טשטוש מסויים של המקור מסיבות שונות. אין בהצגת השיטות משום עידוד לשימוש בהן או מתיחת ביקורת עליהן, זהו דיון של סטודנטים בכל שיטה על מרכיביה ובהתאם לדרך הוראתה של השיטה בכיתות ההתנסות השונות בהן מבקרים הסטודנטים.

 

דו"ח ועדת הקריאה: לאחרונה פורסם (ראה אתר ) מצביע על נקודות חשובות ומרכזיות בהוראת הקריאה והכתיבה:

1. פענוח: הכרת אותיות הא-ב והצלילים שלהן. הוראה ישירה של העיקרון האלפביתי, פענוח הברות, פענוח עיצורים ותנועות. פענוח אוטומאטי ומהיר של המילה הנו תנאי הכרחי לקריאה יעילה המאפשרת הפניית משאבי קשב להבנת הנקרא.
2. קריאת ניקוד: שימוש בניקוד לצורך קריאה. הבנה כיצד מייצג הניקוד את התנועות בשפה העברית.
3. שטף קריאה: קריאה מדוייקת של משפטים שלמים והבנתם.
4. עידוד כתיבה: כולל כתיב נכון..
5. טיפוח הלשון כבסיס תומך להוראת הקריאה: העשרת אוצר מלים, הבנת המבנה של השפה העברית הבנויה על שורשים ומשפחות מלים והבנת האפיונים המיוחדים של הכתיב העברי.
6. הערכה אובייקטיבית: כל שיטת הוראה חייבת להיות ניתנת להערכה אובייקטיבית, לעמוד בקריטריונים של בקרה מעקב ומדידה.
7. עידוד קריאת ספרים:
8. לוח זמנים: בסוף הגן, תלמיד בעל מודעות פונולוגית, הכרת אותיות הא-ב, יכול לעצב אותיות, בעל אוריינטציה אוריינית.

עד פסל של כתה א- כישורי פענוח עצמאיים לפענח מלים בעזרת סימני הניקוד.

9. סביבה אוריינית: עידוד קריאה בכל הכתות ובכל הגילאים.

המורה: אישיותו, מסירותו ומחויבותו לתלמידיו הינו גורם מרכזי המשפיע על איכות רכישת הקריאה של תלמידיו.